ומי יזכור את הזוכרים : אבות ואימהות כותבים על הבנים ששכלו במלחמה

תקציר:
שכול הורי נחשב לאחד האובדנים הקשים בחוויה האנושית. כאשר מדובר בשכול במלחמה הוא נטען בריבוי משמעויות בשל היבטיו האישיים והציבוריים-לאומיים. השיח הציוני ההגמוני מכונן את "הנפילה בקרב" כאתוס גברי, הרואי וקנוני; הוא ממקמו בראש סולם הערכים ובלב הזהות והזיכרון הקולקטיבי של החברה הישראלית. כחלק מכך הולאם השכול ועוצבו משמעויותיו ואופני ההתמודדות עמו. ספר זה בוחן את משמעויות השכול במלחמה, תוך מתן דגש על חותמן המגדרי, כל זאת מבעד לכתיבה אישית בספרי זיכרון פרטיים על ידי אבות ואימהות ששכלו את בניהם במלחמות ישראל: מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. עפרה כהן-פריד עושה שימוש בספרות הזיכרון הפרטית – סוגת כתיבה ייחודית לחברה הישראלית – כעדות וכצוהר לבחינת מערך הגומלין בין היבטיו השונים של השכול במלחמה; היא מבקשת לקרוא את האופן שבו ממגודרים תהליכים היסטוריים ופסיכולוגיים-סוציולוגיים בחברה הישראלית אשר קשורים בשכול. ספרה של עפרה כהן-פריד מתחקה אחר תהליכים הגמונים וקאונטר-הגמונים אשר מעורבים בכינון זיכרון קולקטיבי וזיכרון שכנגד, בעיצוב גבולות הנרטיב ושיח השכול והזיכרון, בתהליכי אֵבֶל ובהתמודדות עם האובדן. השער הראשון בספר עוסק בניתוח מגדרי של המבע השפתי שבו נכתב השכול. השער השני בוחן את האופן שבו הורים כותבים את סיפור חייו של בנם, כך שמתאפשר מעקב אחר הגבריות הישראלית המיטבית והתמורות שחלו בה. השער השלישי עוסק בהיבטיו השונים והמשתנים של מערך היחסים המורכב בין המדינה, ההורים והבן. השער הרביעי עוסק בביטויים של אֵבֶל, אובדן והמשכיות שנקשרים בשכול במלחמה. השער החותם מציע התבוננות מסכמת ביחס לתרומת השימוש בקטגוריית המגדר להרחבת והעמקת ההבנה של השכול במלחמה ושל תהליכים היסטוריוגרפים הקשורים בו.

עותקים