שלמה הכורדי ואני והזמן

תקציר:
סמיר נקאש (1937־2004) נחשב לגדול הסופרים היהודים-הערבים במאה ה-20. נולד בבגדאד, ובשנת 1951, בהיותו בן 13, היגר לישראל עם משפחתו. בין השנים 1962-1958 הוא התגורר בתורכיה, באיראן ובהודו, אולם קשיים שהתעוררו אילצו אותו לשוב לישראל. במהלך השנים הוא לא חדל לכתוב בשפה הערבית, כשבכמה מספריו הוא מתבל אותה בלהגים השונים של השפה העיראקית המדוברת (יהודית, מוסלמית־בגדאדית ונוצרית). בסך הכול פרסם 14 יצירות, וביניהן חמישה רומנים, שישה קובצי סיפורים ושלושה מחזות. נקאש זכה שלוש פעמים בפרס ראש הממשלה. קובץ הסיפורים "יום שתבל הרתה והפילה בו" תורגם לעברית ב־1985 על ידי אחותו רות נקאש־ויגיסר, ויצא לאור בהוצאת ספרית פועלים. "שלמה הכורדי ואני והזמן" הנו הרומן הראשון של נקאש המתורגם לעברית. זהו רומן על זוועות המאה העשרים, על היהודי הפליט, הנודד מהעיר הכורדית סבלאח' אל בגדאד, מטהראן ומבומביי עד ההגירה לישראל, ועל תחושת הגלות שממשיכה לרדוף אותו עד מותו. ההתנצחות בין המספר לזמן בשאלה מי יספר את הסיפור וכיצד יסופר היא ציר מרכזי ברומן האפי, המגולל את מאה שנות נדודיו של שלמה הכורדי.-- מאתר ההוצאה.

עותקים