סדקים באבן

תקציר:
השמש כבר מזמן גלשה מערבה - ונהג הקלנועית עוד הסתיר עיניו בזוג עדשות משקפים כהות. על המושבים, שכבו שני חפצי ענק מכסים בנילון שחֹר שהתנופף מעט ברוח הערב. רק גדליה נשאר מרֻכּז כֻּלו בזהותם של משתתפי האספה. "שימו לב שהוא עוד לא בא! לא יכול להיות שהאספה תתחיל בלעדיו!" - נאנח גדליה. "מי"? בוריס, האיש שהוא המִלה האחרונה כאן!". וברגעים אלו בהם כל העֵינָיִם הוסטו אל עבר שער המזכירות, הרימה רוח הערב את הנילון השחור, ורק אברהם חיים ראה, בטוח היה שראה, מה מֻנח על המושבים...

עותקים