תאי עצב

תקציר:
חשבת שרק תכתוב סיפור; מילים ותו לא, מילים שאִתן אפשר להגיע לאן שרוצים. האומץ הוא להמשיך לכתוב מן המקום שאינך מעז עוד – שם האימה והסיוט, הזעזוע והרתיעה. שם המהומה והפראות. שם הנפילה. הגיהינום – משם תמשיך. מי יֵדע על מה יחלום הזולת הלילה? מי ידע מתי יכה הברק באיש עם המוח האפילפטי? מה יקרה לאיש אם ייוושע פתאום – כיצד ייראו חייו? האם השגרה תביא עליו את כיליונו הנפשי? "תאי עצב" מספר את סיפורו המוזר של דוִד סיימון שהגיע לַקצֶה, לאפיסת הכוחות. לסף האהבה ולסף החברוּת. לסף הדמיון והפחד. במסעות חייו, במאמציו להבין את ייעודו ולהירפא, הוא פוגש דמויות צבעוניות רבות, חלקן לרגע וחלקן – אהובים ואויבים – מלוות אותו זמן רב, גם בשובו אל בית ילדותו. הנופים גם הם גיבורים בספר, ויש בהם צלילת מעמקים וצל חלומות. המדבר, יצריו ויצוריו וים טתיס הענק, האגדי, שכיסה בעידנים קודמים את אזורנו – ים שבמעמקיו נבראו והתחוללו בלהה ורפואה, כמו המסתורין המפחיד והאין-סופי של מוח האדם. כביר וזעיר. רֶחם בּל יידע שובע. “…לפנינו סיפור ששולל הנחות מוקדמות, שעתידים להיות בו אלמנטים מפתיעים ושהגלוי בו לאו-דווקא הולם את הנסתר […] הטקסט חסכוני, מצומצם ומדויק. הדיאלוגים מצוינים, משכנעים מאוד, והאינטנסיביות של הדיבור […] שהוא מצד אחד דיבור צפוף וכן וישיר מאוד ומצד שני מעורר תחושה שיש הרבה מתחת לפני השטח והרבה שתיקות ודברים שלא נאמרים – כל אלה יוצרים מארג מרתק.” (יותם שווימר).

עותקים