היה הייתה ילדה

תקציר:
דרך ארוכה עברה הילדה־שחקנית בקי (לימים רבקה גור) מאז הלכה עם סבתא נוסארת משכונת הפחים אל שוק מחנה יהודה ורקדה על במה מאולתרת, שלושה ארגזים, בעבור פרוטות מעטות. את הכישרון הדרמטי הזה היא תיעלה באמצעות רצונה העז להיות שחקנית לקריירה מרשימה ועמוקה של סדרת תפקידים, למעלה ממאה, בתיאטראות השונים. אבל זה לא ספר בנוסח "חוויותיי מן התיאטרון" או "חיי באמנות". עוצמתו של הספר הזה אינה באנקדוטות מחיי שחקנים או במשנה סדורה. לא ולא. יופיו של הספר הזה נעוץ במקום אחר, ביסוד הדרמטי שבו המעביר סיפור חיים. היסוד הדרמטי מושג על ידי החסכנות המילולית. זוהי פרוזה הכתובה דיאלוגים ומשפטים קצרים. סטקאטו תמציתי של חוויית הילדות, הבגרות והחיים הבוגרים עצמם של הכותבת כשחקנית. נדמה כאילו מעשה הסיפורת הזה שהוא ביוגרפי־מֶמוּאָרִי במהותו, מתחפש לתמונות מתוך מחזה משפחתי חזק. רוח התיאטרון שורה על הספר גם אם אין הוא עוסק ישירות בחוויות התיאטרון ומתרכז בהתהוות האישיות הנשית החזקה של הדוברת מימי הילדות והלאה. בסוף הספר קובץ שירים טוּריים גם כן חסכניים, אפילו לאקוניים. שוב הסטקאטו הדיאלוגי, מעט המחזיק את המרובה, מינימום עצור. הזווית כאן שונה. הפרוזה מגוללת סיפור של ילדה שבאה ממשפחה ענייה ורצתה להיות שחקנית ובעצם זו התגלמות של הגשמה עצמית מחד גיסא, ואילו השירים מגלמים איזושהי השלמה והסתכלות על החיים מן הצד האחר שלהם מאידך גיסא. יש בהם הומור, תחושת החמצה, אבל הם בעיקר סוגרים את מעגל החיים רק על מנת לפותחו בקרוב מחדש; אך החיים האלה שווים. באמת שווים. חיים יקרים. רן יגיל.

עותקים